בשנתיים האחרונות העברתי סדנאות צילום וידאו שיווקי בסמארטפון לעשרות בעלי עסקים. היה מדהים לראות באיזה מהירות המשתתפים קלטו את העקרונות הבסיסים. תוך חצי שעה ניכר שינוי גדול בדרך שהם צילמו, בדרך שהם הסתכלו על צילום, בהנאה מהדבר, בתחושת הביטחון ובתוצאות. לכן החלטתי לשתף כאן בבלוג את עיקרי הדברים.
בעיקבות הביקוש של עסקים רבים הפקתי גם קורס דיגיטלי : "הקורס המלא לצילום וידאו שיווקי" שלוקח אתכם צעד צעד ומלמד איך להתגבר על מחסומים, לרכוש ידע ומיומנות כדי ולהצליח לצלם סרטים שיווקיים שעובדים בשבילכם. הקורס הזה מומלץ מאד למי שכבר בשל לצלם סירטונים בעצמו ורק צריך בוסט של ביטחון עם כלים בסיסים בצילום ויצירת סרטים.
חשוב לזכור, עמידה מול מצלמה היא לא טבעית לאף אחד, בהתחלה. איך מתגברים על המבוכה והביישנות ועוברים למצב של ביטחון ? מה צריך לדעת לפני שמתחילים לצלם?
שני התנאים ראשונים נחוצים להצלחת צילום סרטון. שניהם כמו שני כנפי הציפור. אם כנף אחד לא חזקה מספיק, הציפור לא תוכל לעוף. שתיהן נחוצות לתעופה מוצלחת.
כנף אחת: אהבה ! אהבה למה שאנחנו עושים, ואהבה לאנשים שאנחנו עושים עבורם. אהבה מביאה לאמון במה שיש לנו לתת ולספר לעולם, אמון שיוביל למסר חד וברור וליצירת תחושת בטחון אצל הצופה.
כנף שנייה: ידע ראשוני בטכני ובאסתטי! תאורה, סאונד, זמן ומקום, תפאורה, זוויות וכו'.
הבחירות שאנחנו עושים לפני הצילום:
זווית העמדה ומרחק
חצובה מכל סוג שהוא... חובה!
בצילום סרטון שיווקי אנחנו לא יכולים לצלם את עצמנו עם היד מושטת, כמו שנצלם בטיול באלפים. אנחנו רוצים לשלוט על המרחק, הזווית וכמובן שהמצלמה לא תרעד. כלל בסיסי חשוב -מחזיקים את הטלפון בצורה אופקית ולא אנכית. (בוידאו לאפליקציות החוקים שונים)
המבט הוא ישר לעדשה - לא לשנות כווני מבט באמצע, זה יוצר חוסר שקט וחוסר ריכוז. מהרגע שכוונו את הפריים, לא מסתכלים על ההשתקפות של עצמנו במצלמה. זה רק יבלל ובכל מקרה אנחנו רוצים להישיר מבט לצופה -דרך העדשה.
פוקוס - לוודא שהפוקוס הוא לא על הרקע אלא עלינו.
מה זה פריימינג? הנוכחות של האימג' המצולם ( במקרה הזה אנחנו ) בתוך הפריים וביחס לאובייקטים אחרים בפריים. המטרה שלנו כשאנחנו מצלמים סרטון שווקי של עצמנו היא ליצור אסתטיקה והרמוניה, ושלצופה תהיה תחושת פוקוס ונינוחות. שימו לב לדגשים הבאים:
גודל – מצלמה בגובה עיניים חשוב מאד: לא קרוב מידי למצלמה, שלא נראה מעוותים, אבל קרוב מספיק כך שתיוצר אינטימיות. לא נמוך מידי שלא נראה גדולים, ולא גבוה מידי שלא נראה גמדים. לעמוד במרכז הפריים. גודל הפריים הרצוי הוא Medium Shot, כלומר צילום עד האזור שמתחת לחזה או מעל המותניים. החלק העליון של הפריים צריך להיות מלא- שלא יהיה חלל ריק מעל הראש של המצולם.
ובכל מקרה, אל תצטלמו כשאתם צמודים לקיר. תתרחקו ככל האפשר ממנו, כדי ליצור תחושת עומק.
Medium-Shots (מתוך סרטי תדמית של פרסונה פילמס)
חשיפה לאור
חשוב לדעת להשתמש באור. בגלל שאנחנו לא צלמים או תאורנים מקצועיים, ואין לנו ציוד תאורה מספק, הכי נכון ושימושי זה להשתמש באור של הפנס העתיק והטוב ביותר בעולם - השמש.
ולמרות שאתם לא צלמים מקצועיים, אני חושבת שטוב שתדעו את עקרון מערך התאורה הקלאסי כשמאירים אדם מתראיין. אפילו אם לא תוכלו ליישם אותו במדויק, זה יהיה לכם להשראה:
משתמשים בשלוש מקורות אור מזוויות שונות:
אור ראשי ( key light ) - מקור האור החזק ביותר. נמקם אותו בין 20-40 מעלות ליד המצלמה, לכוון המרואיין .
אור משני ( fill light) - פנס שממוקם בצד השני של המצלמה, בערך באותה הזווית, רק בעוצמה חלשה יותר.
הבדלי העוצמה בין 2 מקורות האור יוצרים עומק ועניין בתמונה.
אור אחורי ( Back light )– מאיר את הדובר מאחור. מטרתו להפריד את המצולם מהרקע וליצור עומק.
מקור האור שלנו לא חייב להיות פנס. הוא יכול להיות השמש או החזר השמש מקיר לבן למשל.
צילום בבית: בישראל ברוב הבתים, אור השמש שחודרת פנימה תספק אותנו. תמצאו חדר בבית שנכנס בו מספיק אור ותתחילו לשחק איתו, ולמצוא את הזווית הטובה ביותר. כדאי להתחיל להסתכל על האור סביבנו - איך הוא "נופל" על חפצים ואנשים. נמצא את המיקום בו הפנים שלנו מוארות הכי טוב, ושרואים את העיניים. אור מרוכך או חוזר ( למשל מקיר לבן ) עדיף מאור ישיר. אור ישיר יכול להיות מרוכך ע"י בד/וילון לבן. לעיתים רצוי להוסיף אור של פנס כדי שיאיר יותר את הפנים- לתת זיק לעיניים. שווה להשקיע בפנס ( מפורט ברשימת ציוד מומלץ). ככל שמקור האור גדול יותר, כך הוא יחמיא יותר.
חשוב לשים לב איזה אור יש מאחורי. אם למשל מאחורינו יש חלון, הרקע עלול להיות "שרוף", או שהמצלמה שמכוונת את הצמצם באופן אוטומטי, תתכוון לשם . ואז הפנים שלנו יהיו חשוכות מידי. על כן עדיף להימנע מלצלם מול מקור אור חזק.
צילום עם תאורה מלאכותית : עדיף להימנע מצילום באור ניאונים – זה "שוטף את הכל באותו אור, מה שהופך את הפריים לשטוח ומשעמם. צבע של ניאון נוטה גם להיות ירקרק.
אם אנחנו משתמשים בפנס - לא מקרוב מידי שלא נראה "שרופים". לא אור מלמטה, שלא נראה מפחיד. רצוי שהפנס ימוקם קצת מהעל הראש של המצולם, ולכוונו.
צילום בחוץ : בקיץ קשה לצלם בחוץ, מלבד בשעות זריחה ואחה"צ. השמש חזקה מידי, יוצרת צללים על הפנים ולא מחמיאה. בגדול, אם אתם עומדים בצל, כדאי שגם הרקע שלכם יהיה בצל. שוב, כדי לא יהיה שרוף מידי, או כדי למנוע מהצמצם של המצלמה להתכייל ע"פ הרקע.
בחורף התברכנו באור רך יותר, בייחוד כשיש שכבת עננים שיוצרת פילטר נהדר. תנצלו את הזמן הזה לצילומים.
סאונד
מה שומעים מסביב? סאונד הוא חשוב מאד! כשלא שומעים אותנו טוב, כלומר כשאיכות הקול לא טובה, אנחנו מאבדים את הקשב של הצופה. לרוב זה קורה אצלו בתת מודע. תוודאו שלא יהיה
רעש רקע של כביש, בנייה, טלוויזיה, כלב נובח, גן ילדים, מחשב דולק, מקרר, מזגן...
אקוסטיקה! אנחנו בעצם רוצים ליצור חדר שהוא אקוסטי ככל האפשר. תקשיבו לסאונד של עצמכם. האם יש הד? בחדר ריק הסאונד ישמע לא טוב. שטיח יכול לפתור את הבעיה.
מאד ממליצה להשקיע במיקרופון! מיקרופון שמתחבר אליכם, עם חוט או בלי. המיקום הכי טוב של מיקרופון הוא על בגד או על הגוף באזור בית החזה. אחרי שתחברו את המיקרופון תקשיבו באוזניות שאין רעשים מהבגד או משרשרת שאתם עונדים.
איך בוחרים מיקום ומה עוד יש בפריים שלי?
בבית או בחוץ? באיזה חדר בבית? תשאלו את עצמכם: הסטודיו שלי מתאים לצילומים? אולי בכלל בטבע? או באוטו בזמן נסיעה? מה עוד רואים בפריים? רקע נקי או שיש חפצים? איזה סוג של חפצים?
הפריים שלכם צריך להיות נעים, והפריטים שנמצאים רלוונטים ותורמים לתוכן ולמסר שאתם רוצים לשדר. כל פרט שנמצא בפריים משפיע עליו! תצרו את האווירה שאתם רוצים לשדר. תבנו לכם אולפן קטן לרגע, תכניסו בו אופי.
חפצים נפוצים בבית שיכולים לעזור: תמונה רלוונטית, עציץ, פסלון, מנורה מעומעמת, כריות עם צבע לפריים אפרורי, כלי עבודה ( מברגים ועצים לנגר, עדשות ופנסים לצלם, אבנים וקערה טיבטית למטפלת, משקולות למאמנת כושר וכו').
מה שמחמיא לכם. מה שמאיר את הפנים שלכם. חוץ מזה צריך להתייחס ספציפית לתוכן שאתם מדברים עליו, ולמה אתם רוצים לשדר. בגדול, עדיף לא שחור, ולא צעקני או מקושקש מידי (אלא אם את סטייליסטית...) . לעיתים נכון לבחור בגד מיוחד שמושך תשומת לב, תלוי בשרות שאתם נותנים ובתדמית שאתם רוצים ליצור. אם יש לכם משקפיים תוודאו שאין השתקפות ושרואים את העיניים.
איפור: אם אתם יודעים שאתם נוטים להזיע / להבריק, תקנו פודרה . קרחת לרוב דורשת קצת פודרה. נשים, כדאי קצת אודם. אולי פס בעיניים.
איך לדבר?
לא מהר מידי, וגם לא לאט מידי. אל תהיו נינוחים כאילו שאתם יושבים על הספה ומדברים עם חברים, עם זאת אנחנו כן רוצים ליצור אינטימיות. דברו באופן ברור, בלי יותר מידי פאוזות. תשימו לב ל – "אה...." להרבה מאתנו יש אותו. זה בסדר לחזור על אותו רעיון פעמיים ואפילו רצוי. במילים קצת אחרות כמובן. הבודהיסטים בבורמה גילו שכדי שרעיון חדש ייטמע בתודעה שלנו אנחנו צריכים לשמוע אותו לפחות שלוש פעמים.
*אנרגיה –לפני הכל האנרגיה היא החשובה ביותר. תעשו פעם ניסוי ותסתכלו על וידאו שמישהו מדבר בלי לשמוע אותו. כבר אז אפשר לקלוט את האנרגיה של הדובר. לפני שאתם מקליטים, תזיזו את הגוף! תעשו מס'ז לפנים, תוציאו קולות, תעשו כפיפות לפנים ולאחור, תעלו ותרדו מדרגות כמה פעמים.... כל אחד והתרגול שלו.
חשוב לזכור:
זה נכון שיש חוקים וכללים והכי כדאי בהתחלה ללכת על בטוח. אבל אחרי שתתאמנו קצת ותתפסו אומץ, אני מאד מציעה לצאת מהמסגרת ולהיות יותר יצירתיים ומקוריים. זה אומר לצאת ולחפש אתרי צילום מיוחדים ומעניינים ודרכי צילום אחרות. כמובן שיהיה הקשר לתוכן ולמסר שאתם מעבירים.
צילום מתוך הסרט הדוקומנטרי "חלום טוקיו". שימו לב למיקום, לאור , לצבעים והלבוש
לדוגמא:
לצלם בתנועה:
בזמן הליכה ( ואז אפשר להדגים מקום ), במעלית שקופה נוסעת, בזמן נסיעה ( לא כשאתם נוהגים כמובן, כשהחלונות והמזגן ורדיו סגורים)
בטבע: לצלם במערה, שהאור בה נופל ברכות ויופי. ( אנחנו משופעים פה בחוף כרמל בכאלה), באחו כשברקע עיזים ופסטורליה, או ליד עץ מיוחד במינו, על גג הבית בזמן שקיעה.
השמיים הם הגבול...
כל מה שכתבתי כאן הוא כללי ומנסה לענות לצרכים המשוערים של כל אחד ואחת. יש המון דרכים לצלם ולהעביר את המסרים והכישרון שלכם. תנסו ותטעו ותשתכללו.